<h1>ראבי"ה סימן תרצ"א</h1>
<h2>דף לט.</h2>
כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. מפרש מורי רבי יצחק ברבי מרדכי מפי [רבינו] יב"א דהאי עובר לא בא למעט מלברך בשעה שמקיים המעשה, אם היא מצוה שיש בה שהות לברך בשעת עשייה, כגון מצות [ציצית] שמצותה (לישב בה) כל היום, אי נמי נטילת לולב שהיו נוטלין אותו כל היום, או ישיבת סוכה שמצותה לישב בה כל היום, וכיוצא בהם הרבה. שאין צריך [לברך על הציצית] בתחלה קודם שנתעטף, דאפילו בשעה שמתעטף [יכול לברך], וכן רוב בני אדם עושים [כ]שמתחילין להתעטף ולהניח על הראש מברכין, וכן בלולב וסוכה לאחר שנטל וישב. והאי עובר לא בא למעט אלא שאין מברכין לאחר קיום המצוה. ובאותן מצות שאין שהות בהם לברך בשעת עשיית המצוה, כמו מילה ושחיטה ותקיעה, שמילה בשעה קלה היא נגמרת [וכן שחיטה, ותקיעה אי אפשר לברך בשעת עשיה, מברכין קודם עשייתן]. ואני אומר דליתא, דגרסינן בירושלמי פרק הרואה [ה"ג] מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אומר עובר לעשייתן רב הונא אומר בשעת עשייה, אלמא דעובר לא משמע בשעת עשייתן. ותו דגרסינן בפרק שלשה שאכלו [נ"א ע"א] בעו מיניה [מרב חסדא] שכח ואכל בלא ברכה מהו שיחזור ויברך, פירוש אם נ[ז]כר [אחר] אכילה [או באמצע], אמר להו מי (באמצע) שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום ויהא ריחו נודף, כלומר בשעה שנזכר צריך לברך, אמר רבינא הילכך גמר סעודתו וכו', הרי משמע דאף באכילה שיש שהות לברך באמצע בעינן עובר לאכילה, דדוקא נקט שכח ואכל. ותו בסוף הקומץ רבה [ל"ה ע"ב] אמר שמואל תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן איני והא אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן אביי ורבא דאמרי תרווייהו משעת הנחה עד שעת הקשירה, אלמא אף על גב שהנחת תפילין כל היום צריך לברך קודם גמר המצוה שהיא הקשירה. הילכך אומר אני עובר היום קודם גמר המצוה, כי הא דקשירה היינו גמר המצוה, למיעוטי לאחר קשירה, והוא הדין לאחר עיטוף בציצית ממעט. וכן בנטילת לולב בשעה שתופס הלולב בימין והאתרוג בשמאל קודם שמוליך ומביא ומנענע צריך [לברך], ולא לאחר שמוליך ומביא ונענע, [שזה] גמר מצוה היא, כאשר אפרש לקמן מן הירושלמי. ולא מצית למימר יברך קודם שיתפוס לולב ואתרוג בידו, [דהא] גרסינן בירושלמי ברכות [פרק כיצד מברכין [ה"א] תני] אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר רבי חייא הדא אמרה דנסיב עיגולא ומברך עילויה והוא לא אתי בידיה צריך לברך עליה זמן תינינות, אלמא דמי שמברך המוציא או שאר ברכות המצות קודם תפיסות המצוה ברכה לבטלה היא וצריך לחזור ולברך שנית. וכן משמע במנחות [ל"ה ע"ב] דקאמר תפילין מברך עליהן משעת הנחתן, משמע משעה שתפסן להניח ולא קודם לכן. וכן משעה שהוא פורס חתיכה מן הלחם, דגרסינן [בחלה] ירושלמי [סוף פרק ראשון] [ה"ו] עשר מצות אדם עושה עד שלא יאכל הפרוסה משום בל תחרוש בל תגרע תחסום מפריש לקט שכחה ופאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני וחלה אמר רבי יצחק כד אתי ומיסב לידוי הוא פשיט עשרת אצבעתיה ופרוס ואמר הרי קיימתי עשר מצות. ומכאן שצריך אדם לפרוס בעשר אצבעות המוציא. אבי מורי. וההיא דאמרינן טבל ועלה בעלייתו אומר וכו' יש מפרשים בטבילת גר דוקא, דלא חזי למימר אשר קדשנו במצותיו וצונו, וכן פירש רבינו חננאל ורב האי ורבינו תם ורבינו שמשון, אבל שאר חייבי טבילות מברכין עובר לעשייתן. וגבי נטילת ידים העיקר תלוי בניגוב, ומברכין עובר לניגוב, כדאמרינן בפרק כל הבשר נטילה צריכה ניגוב טבילה אינה צריכה ניגוב, ובמסכת סוטה [ד' ע"ב] גרסינן כל האוכל בלי ניגוב כאלו אוכל לחם טמא שנאמר [יחזקאל ד'] ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים. לח מים [מ]פי רש"א.
